בעולם שלנו כיום, יש רק תשלום אחד שאנשים מבינים היטב: כסף. בין אם מדובר במטבעות או בשטרות, כולנו מבינים שכסף זה מה שמניע את העולם ובעיקר גורם לכולנו לשים שעון מעורר כדי לקום בבוקר לעבודה. אממה, הבנקים המרכזיים (שגם אוהבים כסף!), ממשיכים לאגור זהב, שכבר למעלה מ-50 שנה לא נחשב לנכס מוניטרי (נכס שנמדד ומשמש כאמצעי תשלום במערכת הכלכלית של מדינה), והם אלו שהורידו את הזהב ממערכת הכסף העולמית? יכול להיות שהם יודעים משהו שאנחנו לא? האם כדאי לנו להוציא את הזהב מהבוידם? בואו וננסה להבין מה קורה כאן.
שוק הזהב: ההתנתקות ההיסטורית מהמערכת הפיננסית
את העולם המודרני מעניין בעיקר רק כסף שמוגדר נכס מונטרי וזה מהסיבה הפשוטה שאנחנו חיים על כסף שניתן "לסחור" בו. הכסף שלנו מאפשר לנו לרכוש אוכל, בתים, בגדים, חופשות, והרשימה עוד ארוכה. אך בעבר הדברים היו קצת אחרת. אם תסלחו לנו שלא נלך אלפי שנים אחורה ונעשה רק פניית פרסה קצרה יחסית למאה ה-20 אז נראה במלחמת העולם הראשונה, מדינות המערב החלו בשינוי דרמתי וניתקו את המערכת הפיננסית שלהם מזהב כאשר לפני כן הבסיס לערך הכסף נשען על אונקיות זהב.
אך מדוע זה קרה? ובכן במאה ה-20 היו כמה גורמים שהובילו החלטה הזו כאשר אחד האירועים המשמעותיים היה כמובן השפל הגדול בשנות השלושים של המאה הקודמת, שיצר סערה כלכלית דרמתית שזכורה עד היום. כתוצאה מכך, מדינות רבות נטשו את תקן הזהב כדי להגביר את הגמישות שלהן בניהול המדיניות המוניטרית ולעורר צמיחה כלכלית. בנוסף היה את הסכם ברטון וודס משנת 1944 שחיזק עוד יותר את השינוי הזה על ידי הקמת מערכת של שערי חליפין קבועים הצמודים לדולר האמריקאי, שהיה מגובה בזהב. יחד עם זאת, כיוון שהיה מאתגר לשמור על מערכת זו ככל שהתנאים הכלכליים השתנו והסחר הבינלאומי התרחב, בסופו של דבר, ב-1971, ארצות הברית סיימה את ההמרה של הדולר האמריקני לזהב, ולמעשה ניתקה את הקשרים בין הזהב למערכת הפיננסית.
כמה זהב נאגר בבנקים המרכזיים?
בשנת 2022 הבנקים המרכזיים הוסיפו 1,136 טון זהב עצום בשווי של כ-70 מיליארד דולר למלאי שלהם, ועל פי מועצת הזהב העולמי (WGC) זוהי הכמות הגדולה ביותר לשנה לפי הרשומות שנבחנו מאז 1950. מדובר בשינוי גישה משמעותי לזהב מאז שנות ה-90 וה-2000, ובנקים מרכזיים ברחבי העולם, שבבעלותם הרבה עתודות זהב, מכרו מאות טונות זהב בשנה, כאשר רוב עתודות הזהב (כ־22% מסך החזקות הבנקים המרכזיים) נמצאות ברשות הפדרל ריזרב (למעלה מ-78% מרזרבות הבנק המרכזי האמריקאי, וגרמניה, איטליה וצרפת מדורגות ברשימה לאחר ארה"ב המחזיקות ב-11.4% מסך עתודות הזהב (פער עצום בהשוואה לארה"ב), ובתחתית הרשימה עם אחוז אחזקות זהה יחדיו (11.4%) ניתן למצוא את סין ורוסיה. מה איתנו אתם תוהים? ובכן בזמן שמרבית הבנקים המרכזיים עוסקים בלאגור זהב, בנק ישראל אינו מחזיק כלל ביתרות זהב.
אז מדוע הבנקים המרכזיים ממשיכים לאגור זהב?
התשובה לכך מתחלקת לשני נושאים: מסורת וגידור נגד היחלשות הדולר וכסף פיאט. מבחינת מסורת, כפי שציינו, בעבר הרחוק בנקים מרכזיים החזיקו באופן מסורתי עתודות גדולות של זהב כדי להגן על המערכות הפיננסיות שלהם, ועדיין כיום נתפס כסוג של ביטחון מהסיבה שזהב הוא החומר היחידי שמשתווה לערכו של הכסף. בפועל? אגירת הזהב על ידי הבנקים היא יותר ביטחון פסיכולוגי מממשי. יחד עם זאת, כשמדובר בגידור נגד היחלשות הדולר וכסף פיאט, יש לזהב תפקיד חשוב בהפחתת סיכונים.
לדוגמא, רוסיה וסין שואפות להחליף את הדולר, ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שידוע בסלידתו ממדינות המערב הכריז אשתקד בכינוס מנהיגי הבריקס (BRICS) שהם עומלים על היצירה של מטבע רזרבה בינלאומי שיהיה מבוסס על סל המטבעות של הבריקס (רוסיה, סין, הודו, ברזיל, ודרום אפריקה) במטרה להחליש את הדולר ולייצר מטבע בינלאומי חדש שיתפוס את מקומו. מדוע אבל? כיוון שמדינות הבריקס מעוניינות לשנות את המנגנון שקובע כי המסחר העולמי באנרגיה יינקב אך ורק בדולרים, אך יותר מכך, כי הן רוצות להחליש את המנהיגה החופשית של המערב, ארה"ב.
